טקסט הלוגו של ד

בוטוקס, סיליקון ופתק מהרב – ניתוחים פלסטיים במגזר החרדי

לד"ר ליאורה הולנדר יש דילמות שאין לעמיתיה המנתחים הפלסטיים. כאישה דתית, היא תוהה לא פעם איך בדיוק העבודה שלה מסתדרת עם ההטפה לצניעות ועם דרישות ההלכה. אבל, אם הרבנים מתירים ניתוחים להגדלת חזה או לשיפוץ האף, היא בטח לא תסרב לעשות אותם.

מאת: ורדה הורביץ

הכתבה מתוך מגזין "לאשה":

מנתחת פלסטית למגזר החרדימנתחת פלסטית למגזר החרדי 2מנתחת פלסטית למגזר החרדי 3

בשבת האחרונה עמדה ד"ר ליאורה הולנדר (35) בבית הכנסת "צעירי הדר" בגבעת שמואל שליד בני ברק, שם היא מתגוררת. היא העבירה לילדי השכונה שיעור תורה. בחצאית ארוכה ובכיסוי ראש בצבע אדום או בורדו ("אלה הצבעים שאני אוהבת") היא הגישה לילדים את פרשת השבוע בשפה נגישה, עם ציטוטים, חידודים וגם אגדות שנולדו מתוך הסיפור המקראי.
כך היא עושה מדי שבת. ילדי גבעת שמואל, כארבעים עד חמישים במספר, מתכנסים בבית הכנסת, ולאחרונה גם ההורים מגלים עניין, והמעגל מתרחב. בין הבאים אפשר לראות את בעלה של הרופאה הנאה ואת ארבעת בניה.
למחרת, יום ראשון, שבוע חדש, היא תסיר את המטפחת האדומה, תחבוש לראשה כובע של מנתחים, ותבצע ניתוחים פלסטיים: תגדיל שדיים, תשאב שומן מירכיים, תזריק בוטוקס, ותנסה להגשים את חלומה של הפציינטית, לנצח את הזמן או את הטבע.
ד"ר ליאורה הולנדר, מנתחת פלסטית, היא כוכב חדש בתחום- צעירה, דתית, אם לארבעה בנים, והעובדה שהיא עובדת במקצוע שיש בו מנתחות פלסטיות שאפשר למנות על כף יד אחת עושה את נוכחותה בשטח לנדירה עוד יותר.

 

איך את מסבירה את זה שמקצוע שקהל היעד שלו הוא בעיקר נשים, נשלט על ידי גברים?

"ראשית, לא כל אישה מסוגלת לחתוך. פשוט לחתוך. גברים הם קצת יותר מחוספסים ויכולים לעשות את זה. שנית, קיים העניין הטכני, שעות העבודה המטורפות. כירורגים עובדים שעות ארוכות יותר, עם תורנויות ארוכות יותר, ונשים בוחרות לרוב התמחויות נוחות יותר מבחינת שעות העבודה כדי שיוכלו להיות בבית. הסיבה השלישית, לדעתי, היא ההילה. יש במקצוע הכירורגיה איזושהי הילה. בקרב הגברים הרופאים זה נחשב יותר סקסי. 'אני כירורג' עושה לאגו הגברי יותר מאשר 'אני פנימאי', זה אולי לא יפה להגיד, אבל זה מהשטח, אמיתי".

 

ניתוח אף להצלת השידוך

היא איננה עוסקת בניתוחים קוסמטיים בלבד. בכל בוקר היא מתייצבת במחלקה הכירורגית של בית החולים "אסף הרופא", מנתחת ומשחזרת איברים שעברו טראומה (תאונות למיניהן), משחזרת שדיים אחרי ניתוח כריתת שד, מטפלת בהשלמות חלקי עור כתוצאה מכוויות, בהסרות של גידולי עור שונים ובכל מה שאומרת מחלקה כירורגית פלסטית בבית חולים. בעוד חודשים ספורים תצא לאפריקה משלחת של "רופאים למען שלום", שינתחו שם ילדים שנולדו עם מומים או נפגעו באסונות. גם ד"ר הולנדר תהיה ביניהם.
את ניתוחי האסתטיקה והיופי היא עושה תחת שרביטו של המנתח הפלסטי ד"ר דב קליין, מנהל המחלקה הפלסטית-אסתטית של "אסף הרופא", שהבחין בכירורגית הצעירה כבר לפני שלוש שנים וקיבל אותה גם אל הקליניקה הפרטית שלו. את רוב הניתוחים הם מבצעים יחד. בקיצור, משפצים את עבודת הבריאה.

בין המנותחות שלך יש גם נשים חרדיות?

"בוודאי", היא אומרת. "הנה, לפני חודש הגיעה למרפאה בחורה בת 24, חרדית. היא באה עם אמה. האם סיפרה לי בפנים רכות שבמשך השנה האחרונה היא עובדת בניקיון בתים רק כדי לאפשר לבת ניתוח אף. התברר שבחורים לא רוצים לצאת איתה לדייט בגלל המראה שלה. כל דייט פוטנציאלי נפסל מראש על הקטע הזה. הצעירה הייתה מיואשת. גם אמא שלה.

 

אז מה, גם אצל החרדים מדובר רק במראה החיצוני?

"צריך להבין אותה. כחרדית, הדרך היחידה שלה להכיר בן זוג היא בשידוך. לבחורה הזו אין אפשרות אחרת, ומהרגע שנפגשה עם בחור, אין לה עוד אינטראקציה איתו. היא לא יכולה לפגוש שוב את הבחור כדי שילמד משהו על האופי שלה. בחורה חילונית, לעומת זאת, יכולה להיות נחמדה, מצחיקה, חכמה. היא גם יכולה לפגוש עוד בחורים, בעבודה או בלימודים.
עשינו לבחורה ניתוח אף, ואחרי שהורדתי לה את הגבס היא ממש יצאה מדעתה מרוב שמחה. התרגשתי יחד איתה, בכינו, התחבקנו. היא הסתכלה במראה ואמרה 'אני מתחילה חיים חדשים'. את לא מבינה כמה זה מרגש".

 

הנוכחות שלך כאישה מקלה עליהן?

"יש לפעמים משהו אירוני בכך שאישה חרדית נמנעת מללחוץ את ידו של הרופא שלה, משום שהוא גבר. הרי הוא זה שיעשה את הניתוח. הנוכחות של אישה רופאה, שמודדת ומסמנת ומצלמת את מה שצריך, בוודאי מקלה עליה. זה טבעי, אני, כאישה דתית, גם מבינה יותר את מנהגי החיים שלהם. הן יכולות לספר לי הכל בלי מחסומים".

 

ואיך מתייחסים בעולם החרדי להתערבות שלך בטבע? בבריאה? לבחירה שעשית בקריירה?

"יש לבעלי משפחה חרדית. לגיסי וגיסתי קשה לקבל את העיסוק שלי. היה להם נכון יותר לקבל את זה שאני רופאת ילדים. זה התחבר יותר לצד האידיאלי שלהם. המחשבה שאני מתערבת בבריאה – כן, יש להם בעיה עם זה. זה לא לגמרי פשוט וטבעי במגזר החרדי. לשחזר שד אחרי ניתוח כריתה -לזה יש צידוק. לעשות אף – גם לזה מצאו צידוק. להחזיר את המראה לבחורה שעברה תאונת דרכים והגיעה עם פרצוף מרוטש – זה בוודאי סוג של שליחות. אבל למה מישהי צריכה עוד 300 סמ"ק בחזה ואת נותנת לזה יד? זה קשה להם לקבל.
גם אנשים ברחוב אצלנו לא ממש מודעים למונח כירורגיה- פלסטית. האסוציאציה הראשונה זה 'ציצים', וזה, כביכול, לא עולה בקנה אחד עם הדת. אבל זה מקצוע רחב, מקצוע של שחזורים ותיקונים של מומים מולדים וגידולים, וגם אסתטיקה. כביכול, זו ההתערבות בבריאה, אבל היום אפילו חלק מהרבנים מכירים בצורך הזה למען השלמות הנפשית של האדם. הם מכירים בכך שמראה חיצוני בעייתי יכול ליצור בעיות נפשיות".

 

אני נכנסת לקמט

"לא מזמן", היא מספרת, "באה אליי צעירה בת עשרים. אחרי הנישואים בעלה גילה פתאום שאין לה חזה והיא שטוחה לגמרי. לפי ההלכה הוא יכול היה לגרש אותה. וזה גם מה שעשה".

 

אלוהים…

"היא באה לעשות הגדלת חזה והביאה אישור מהרב. אנשים אצלנו מבינים שאם אישה מדוכאת מהמראה שלה, מפגם בגוף שלה, זה עלול לפגוע לה בזוגיות. על פי ההלכה, חשוב שאישה תהיה יפה בעיני בעלה".
"היהדות היא שובניסטית קצת" אומרת ד"ר הולנדר בלחישה קלה. "במסכת ברכות נאמר 'אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים, מרחיבים את דעתו של אדם'. כלומר, אישה נאה עושה טוב לבעלה. מה שאנחנו עושים זו בעצם מצווה. יש נשים ששיקמו נישואים בעקבות ניתוחים ויש נשים שנישאו בעקבות זה".

 

ויש נשים שבאות לאו דווקא מטעמים קריטיים אלא סתם כדי לנפח חזה ושפתיים ולהיראות סקסית יותר. איך את, כאישה דתית, מרגישה עם שיתוף הפעולה שלך?

"בהתחלה באמת לא התחברתי לניתוחי הגדלת חזה, הן כאישה והן כדתית. זה גם לא הסתדר לי מבחינת ההלכה. בהלכה נדרשת צניעות והייתה לי תחושה שכאילו אני עוזרת למישהי לעשות משהו שנוגד את ההלכה. לא היה לי טוב".

 

והיום?

"התבשלתי במשך השנים, והגעתי למסקנה שכשאישה היא פרובוקטיבית, אז היא פרובוקטיבית בלי קשר לניתוח, וגם אם אין לה ציצי מוגדלים וסיליקון, היא תלך עם טוסיק בחוץ וציפורניים בגודל מטר וכבר תמצא דרך להיות פרובוקטיבית בלי כל קשר אליי, כי זה האופי שלה. ואם היא לא תעשה ניתוח אצלי, היא תעשה אצל מישהו אחר. כלומר, דעתי או טעמי לא ישנו אותה, ואני חייבת לכבד את הבחירה שלה ולעשות את זה הכי טוב והכי יפה.
כרופאה וכאישה אני מתחברת יותר לקמטים קטנים. אני אוהבת לפסל פנים של נשים יפות שחשות אובדן. אני חושבת שמפני שאני אישה אני מסוגלת להבין טוב יותר אישה שבאה אליי ובוכה על הקמטוטים העדינים והיופי שאבד לה. אני מסוגלת להיות רגישה יותר לתחושת האובדן שלה. אני נכנסת לקמט".

 

שתלי סיליקון מתחת לשולחן

היא למדה רפואה בטכניון בחיפה והתחילה בכלל כרופאת ילדים. עד היום זוכרים בבית החולים "שניידר" בפתח תקווה את המתמחה הצעירה שהייתה מרכזת את הפרוצדורות (הכנסת עירויים, ניתוחים, צינורות לקנה) בחדר טיפול נמרץ של הפגייה.
"תמיד חיפשתי אקשן, ומצאתי את עצמי שם. זה המקום הכי טוב שיכול להיות לרופאי ילדים. יש רופאים שמתרחקים מפרוצדורות, לי זה נותן סיפוק. הייתי עוברת מפג לפג, חתולים קטנים במשקל 400-500 גרם. זה מה שעשיתי מבוקר ועד ערב".
בשלב מסויים הציע לה מנהל המחלקה ב"שניידר" לעבוד בקליניקה הפרטית שלו.
"זה נחשב לטופ", היא אומרת, "זה כמו להיכנס להיכל של רפואת הילדים בארץ. הוא נתן לי קרדיט אדיר, הייתה הרגשה של שליחות ואהבתי את הילדים וההורים, אבל דווקא אז ודווקא שם, במקום שהוא חלום של כל רופא ילדים, הגעתי למסקנה שמשהו חסר לי בעבודה. הייתה לי מין תחושה שלא בשביל זה למדתי רפואה כל כך הרבה שנים. הבנתי שבעצם בחרתי ברפואת ילדים כי חשבתי שככה יהיה לי קל יותר לתפקד כאמא ולשרוד את המקצוע. אבל זה לא מה שהלב רצה".

 

ומה רצה הלב?

"את הצד הכירורגי. את האקשן של הכירורגיה. הפתעתי אפילו את עצמי כשעשיתי הסבה לכירורגיה פלסטית".

 

זה נשמע כאילו את מכורה.

"לגמרי. אני מכורה לאדרנלין הזה של חדר הניתוח. אנחנו, הכירורגים, מגיעים בנקודה שצריך לעזור, להציל, לעשות הכי טוב שיש. כרופאת ילדים חסר לי המתח הזה".

היא נולדה ברמת גן לאם מורה ואב רואה חשבון. בת בכורה משלושה ילדים. משפחה מסורתית. למדה בתיכון "בליך" וסיימה כמצטיינת של השכבה. בצבא שירתה כקצינת כוח אדם במדור בני ישיבות ההסדר, שם הכירה את בעלה, שייקה הולנדר, היום איש היי-טק בחברת "אמדוקס".
"הוא שירת בצנחנים והגיע אלינו למדור אחרי שעבר תאונת אופנוע ושבר יד. הוא גדל בכפר הרא"ה, במשפחה דתית ומקפידה יותר מאשר המשפחה שלי, ושני הצדדים שלנו לא ממש שמחו בקשר הזה. כל אחד אוהב שהילדים שלו יתחתנו בסגנון שלו, אבל האהבה ניצחה. בנינו לנו סגנון משלנו. הגרעין הוא דתי לגמרי. אנחנו שומרים שבת, כשרות, מחנכים את ילדינו בצורה דתית, כולם הולכים עם כיפות וציציות, אבל לא הייתי מכניסה את זה למסגרת של דתי יותר או פחות".
לרשימת ההספקים המרשימה שלה אפשר להכניס גם את ארבעת הבנים שילדה במשך 12 שנות נישואיה: אריאל (11), אורי (8 וחצי), איתן (4 וחצי) ויונתן (שנתיים וחצי).

 

לא פשוט.

"באמת לא פשוט. ילדים קטנים, גילים צפופים, קריירה צפופה. זאת מלחמת הישרדות יום יומית. אני מתגעגעת לימים שעשיתי ספורט אירובי, שחיתי, נפגשתי עם חברות. בעלי עוזר לי, אבל לפעמים הוא בחו"ל ולי יש תורנויות, ולמזלי יש לי את הוריי. כל מה שהגעתי אליו זה בזכותם. הייתי צעירה עם שני ילדים בפקולטה לרפואה ואמא הייתה באה מרמת גן לחיפה במשך כל שנות לימודיי".

 

מה עם תורנויות שבת? איך את עושה את זה?

"היום אני כמעט לא עושה תורנויות בסופי שבוע, אבל בצעירותי עשיתי הרבה תורנויות שבת, במיוחד ב'שניידר'. היו לי שני קונפליקטים: הייתי אמא צעירה לילדים קטנים וגם דתית. תביני, את יכולה לנסוע לבית חולים לעשות תורנות, כי זה מוגדר בהלכה כפיקוח נפש, אבל לחזור בשבת, כשזה כבר לא פיקוח נפש, זה אסור".

 

אז מה עשית?

"היה לי נהג ערבי. הייתי קובעת איתו מראש לפני השבת, מסכמת מתי יבוא, באיזה שעה, והוא היה מחזיר אותי ועוד רופאים דתיים. הוא היה מביא אותי הביתה, פותח לי את הדלת של המונית, כי אסור לפתוח, מדליק את האור ואחר כך הולך לתיבת הדואר ולוקח את השקית עם הכסף שהשארתי לו מראש".

 

את מבשלת?

"בטח. בחמישי בלילה או בשישי בצהריים. דגים ועוף בגריל, סלטים ומרקים, ואני אלופת הפשטידות והפסטות. בכל ערב שבת מגיעה אלינו כל המשפחה, ואחרי שהאורחים עוזבים אני מתכוננת יחד עם הבנים לשיעור פרשת השבוע למחרת בבית הכנסת. מבחינתי, ילדים זו אהבה ראשונה. זה החלק שנשאר בי כרופאת ילדים".

 

עשית דרך יפה, מרשימה. יש איזה מחיר שאת חושבת ששילמת?

"כן", היא אומרת, "והמחיר הזה כל הזמן יושב לי פה", היא נוגעת בעורפה, "כי את כל האנרגיות הטובות והמרץ אני מוציאה על אנשים זרים ולא על ילדיי. אני פחות איתם, וזה יושב בראש בלי סוף. כשהילד שלי חולה, ואני מטפלת לילות וימים בחולים אחרים, זה קשה, אני מלאה נקיפות מצפון. לכן אני כל הזמן מפצה. כשאני איתם, אני נטו שלהם, ורק כשהם ישנים, בלילה, אני יכולה להתעסק בדברים שלי. אני ישנה מעט מאוד".

 

מה הם יודעים על ניתוחים קוסמטיים?

"הם יודעים שאמא רופאה שעושה ניתוחים פלסטיים וגם עושה 'ציצים'. הם יודעים מה זה שתלים לחזה וגם יודעים מה זה בוטוקס. אריאל ואורי, הגדולים, יכולים, למשל, לראות שחקנית בטלוויזיה ולשאול אותי 'אמא, היא עשתה בוטוקס? היא עשתה ניתוח?'. הם הרי שומעים בבית מילים ומונחים מקצועיים. כשאני יושבת מול המחשב ומכינה מצגת לכנס כלשהו, הם רואים צילומי חזה בגדלים שונים. גם יש לי בבית, מתחת לשולחן הכתיבה, קופסה עם שתלי סיליקון לחזה בגדלים שונים. בהתחלה הילדים הסתקרנו וזה עורר שמחה וגיחוכים, ועכשיו זה כבר מובן מאליו שזו העבודה של אמא".

 

השקעת המון. את לפחות מרוויחה היטב?

"אם הייתי מחפשת רק להתעשר, זה לא המסלול שהייתי בוחרת. אנשים בגילי מרוויחים פי אלף ממני. רפואה זה לא איזה סטארט-אפ שנמכר. אם מתייחסים לכמות הזמן והאנרגיה שאת משקיעה, אפשר לעשות הרבה יותר כסף במקצועות אחרים. בוחרים במקצוע הזה כי אוהבים אותו. זו השקעה עצומה, זו עבודת כפיים, ממש כמו אצל פסל, ברזלן, צייר. את עובדת לאט לאט, ולוקח לך זמן עד שאת מתפרסמת.
אני לא מסוגלת לעשות משהו שאני לא אוהבת, כך שכל ההשקעה הזו של זמן, שעות, אימהות, השקעת חיים ממש, כל זה נעשה רק מתוך אהבה לדבר. מה גם שאני בן אדם של תוצאות. ניתוח פלסטי הוא ניתוח חיצוני, ואת רואה את פרי היצירה שלך ואת התוצאות ממש בסוף הניתוח, ולא, למשל, כמו בניתוח של כיס מרה, שאת מחכה לראות מתי זה יחלים ואם זה יחלים. כאן זה מיידי, וזה מאוד מתאים לי".

 

ד"ר ליאורה הולנדר היא מומחית בתחום הכירורגיה הפלסטית והאסתטית, בעלת ניסיון עשיר בכל סוגי הניתוחים הפלסטיים האסתטיים. אתם מוזמנים ליצור קשר דרך האתר, דרך המייל: office@drhollander.co.il או בטלפון 03-9030015 לקביעת פגישת ייעוץ אישית ומקצועית.

© כל הזכויות שמורות

קידום אתרים - אקסטרה דיגיטל